"דרך בורמה" שבקנצ'בורי תאילנד, מלמדת אותנו פרק בהיסטוריית מלחמת העולם השנייה באסיה.
במלחמת העולם השנייה, החליטו היפנים לחצוב ביערות הטיק והבמבוק של צפון-מערב תאילנד ולסלול דרך למסילת ברזל, אשר תחבר אותם עם כוחותיהם בבורמה.
התאים, נמנעו מעימות עם היפנים ואיפשרו זאת. בדרך דיפלומטית זו, נמנעה מלחמה ביפנים.
היפנים החלו, אם כן, בבניית תוואי הרכבת המסובך והמופרע הזה, הידוע בשם: "דרך בורמה".
פרוייקט שאפתני זה, גבה חייהם של כמאה אלף עובדי כפייה, רבים היו מהם היו שבויים אוסטרלים.
היום, ניתן לבקר באתר הנצחה בשם Hell Pass – במקום נמצא מוזיאון, בו ניתן להתרשם מתמונות, שלנו, כיהודים, מוכרות עד כאב ואז לרדת ולטייל בנוף עוצר הנשימה, אשר הוחתם לנצח בדמם של השבויים.
ואני, כיאות לספרנית הבית שלכם, קראתי את הספר : "הדרך הצרה את הצפון העמוק" מאת ריצ'ארד פלנגן, המספק הסברים אפשריים לאכזריות שקרתה שם:
"ודורינגו אוונס הבין שכדי שמסילת הברזל תקום, המסילה הזאת, שהיא הסיבה היחידה לסבלם העצום של מאות בני אדם, ברגע זה ממש- אינו קו מטורף של סוללות וחציבות וגופות. של אדמה מחופרת וערמות עפר וסלעים מנופצים ועוד גופות… לרגע נדמה היה לו שהוא מבין את האמת שביסודו של עולם מבעית זה, שבו אי-אפשר להתחמק מהזוועה, שבו האלימות נצחית והיא האמיתות היחידה והעצומה. עצומה יותר מכל האלים שבני האדם סוגדים להם, כיוון שהיא האל היחיד הקיים באמת. "