יצאנו בבקר לראות האם הדשא של המדבר השכן ירוק יותר?
אנחנו, הגרים במדבר ערבה, למדנו להעריץ כל טיפת ירק. כל צמח, כל פרח, המצליחים ללבלב ולפרוח בתנאים הקשים של המדבר. גשם עושה פלאים והמדבר משתנה מול עיננו לרגעי קסם.
היום, נסענו כברת דרך קלה (במושגי הערבה) – במרחק שעה וחצי מהערבה התיכונה, נמצא צפון ים המלח, שמענו, כי המדבר שם, התכסה במרבדים אדומים.
אין כמו ים, אפילו אם קוראים לו "ים המלח"
עצרנו בדרך להעריץ את ים המלח. זה שנותר. ים, זה משהו שבהחלט חסר במחוזותינו. (יום אביך. לא מצטלם כהלכה).
הגענו לישוב הקהילתי דתי "אבנת". לידו נשפך נחל קידרון. בקדמת הישוב מקום חנייה מסודר.משם, פנינו לעבר ים המלח.
יש שער לים
דרך השער הזה עברנו. לא לבדנו. עם עוד אנשים מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו לטיול פריחה.
הדרך לים, עווברת בשביל המקיף את מטע הדקלים. משם, במרחק מה, מגיעים לגבעות הצופות על ים המלח. טיול קצר ונינוח. לא למטיבי לכת. לכולם.
פרחי בר
שכונות, שכונות, "הסתדרו" להם פרחי הבר. שכונת הפרגים. לידה שיכון החומעה הורודה. פרחי הקחון התערבבו להם בין השכונות והנוף הפורח היה בהחלט משמח.
מרבדי חומעה אדומה צבעו את המדבר.
הפלא הזה, של פרחי בר במדבר לקח אותנו לשעה קלה, הרחק מהמציאות הישראלית. הרחק מצבע אדום בעוטף עזה. הרחק מבהלת וירוס הקורונה ומשאר לחצי היום. כדרכם של הפרחים.
24 פברואר 2020