אם יש מקום בעולם שלא ארצה להגיע אליו בשנית,
אני חושבת שזוהי המכבסה הגדולה במומבאי.
טיול נשים. רק נשים. הביא אותנו לטיול קצרצר במומבאי.
תחילה צפינו מראש הגבעה אל אזור המכבסה הגדולה ביותר בעולם. Dhobi Ghat.
ילדים קבצנים אחזו בשולי מכנסינו ובקשו נדבות.
"צ'לו" אמרנו להם ואטמנו את ליבנו בכוח. יום ראשון בהודו הוזהרנו שלא לתת נדבות, כי לא נצליח לעמוד בהמון הקבצנים אשר יסתער עלינו, בעיקר במומבאי השוקקת קבצנים מכל עבר.
ואז, אז הוחלט לרדת למטה. לתוך תוכה של המכבסה האנושית הענקית הזו.
לראות כיצד אלפי פריטי כביסה מטונפים מכובסים ומוחזרים צחים ונקיים לאלפי בעליהם.
וכמו בהודו, רק גברים עובדים במכבסה.
גברים שחומים, מזיעים על הררי כביסה. לשים אותה בכפות ידיהם, רגליהם בוטשות במים מעופשים.
ואנחנו, חבורת גברות ארצישראליות מהלכות בינהן ומתבוננות באתר התיירות ההזוי הזה.
"Welcome to India" אמר לי אחד הכובסים תפס בידי הכובסת שלו את ציצי ולש, כאילו אין איש שיוכל לעמוד להגנתי. מה שהיה נכון. נרתעתי לאחור והוא פסק.
שמחתי לעזוב את היורה הרותחת הזו של המוני כובסים ממין זכר, מיוזעים וחרמנים כמו הודי ממוצע. עדיף לצפות מרחוק ולא להפגע. מי בכלל העלה על דעתו, כי לא ידרש תשלום על הצצה מפוקפקת זו…
הודו 2004