על פסטיבל הפילים בסורין:
הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים.
אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט מבינה את מקומם של הפילים במורשת המלחמה והקרבות של פעם.
יום לפני הפסטיבל הסתובבנו ברחובות העיר סורין וצפינו בבני הנוער המכינים את תהלוכת הענק. אהבתי, שכמו אצלנו במושב, הנוער לוקח חלק נכבד בהכנת אירועי תרבות.
בלילה, במרכז העיר, הוצבו כל העגלות, עמוסות המזון לפילים והיה שמח בכיכר.
למחרת, הוצבו העגלות בצורת מזנון עצום להאכלת הפילים.
יש להערך מראש לפסטיבל: להזמין מקומות במלונות, כמה שיותר מוקדם. אנחנו בחרנו במלון מרטינה. מלון בסיגנון מוטל (חניית הרכב בקדמת החדר). אמנם עיצוב החדר היה בסגנון תאילנד מיושן ולא מדליק, אבל הכל מרווח, נקי ומטופח. היתרון הגדול ביותר היה, שבעלי המלון המקסימים ארגנו עבור אורחיהם, את כל הכרטיסים הרצויים, כולל הסעה הלוך וחזור. והכל התבצע בצורה מעוררת התפעלות.
בנוסף לפסטיבל הפילים, מתקיים גם מופע בעתיקות Prasat Sikhoraphum
מופע מקסים של רקדנים ורקדניות על רקע העתיקות. מלווה בהפקת ענק מרובת אפקטים. אורחי הפסטיבל מתכבדים בארוחה מפוארת הכלולה במחיר כ-800 באט למשתתף. (לא ידענו שתהיה ארוחה ועל כן, לא הוזמנה עבורי מנה צמחונית. בטח ניתן היה לבקש מראש).
האורחים, מסבים לשולחנות ערוכים ומעדני הגורמה התאי מוגשים לשולחנות. אף אחד לא נשאר רעב, פרט לי…
בקיצור : סורין, לפחות שלושה ימים, על מנת לצפות בכל הפסטיבלים. העיר עצמה אינה מעניינת במיוחד.
לצמחונים: ישנה מסעדה צמחונית בודהיסטית טעימה וזולה כדוגמת מהמסעדות הפתוחות מצאת החמה ועד סוף התבשילים. ניתן לאתר אותה באמצעות אפליקציית Happy Cow.
תאכלס, רגשות מעורבים בקשר לפסטיבל אבל אין ספק שהוא מביא פרנסה נכבדה לתושבי העיר וגם זה מאוד חשוב.
קישור למלון מרטינה –
קישור לפסטיבל הפילים בוויקיפדיה
קישור לפסטיבל בעתיקות סיקורפום –
קישור לאתר, להורדת אפליקציית הצמחונים – הפרה השמחה –