בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי.
הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה. וכך, קניתי מהילדון הרוכל- מחבת קרמיקה מחוזקת בידית ב50 רופי, שזה בערך שלושה שקלים.. (בטח שילמתי פי שלושה מהמחיר המומלץ). המחבת המשיכה בנסיעה עימנו. הגיעה למלון הסנובי מאוד בדלהי, עברה בידוק ביטחוני בשדה התעופה (מעניין מה חשבו עלי אז) ובטיסת אלעל ישירה, עטופה בשמיכה ומתחת לכיסא), הצליחה להגיע לארץ בחתיכה אחת. (איזה מזל, שלא ארזתי אותה במזוודה שאחרה להגיע בשבוע). והנה אני, במטבחי, בערבה הרחוקה, מכינה צ'אפטי במחבת הקרמיקה. למען האמת, הכנתי נאן ויצא אחלה. אין ספק, הקנייה הטובה והמשתלמת ביותר שלי בהודו. אוגוסט 2017
מתכון לנאן : http://www.foodisgood.co.il/recipe/indian-nan-bread/