פוסט באדיבות דרכון זר, אשר איפשר לי להגיע לאי היפה באלי. שם התאהבתי בשדות אורז זרחניים. ספרתי מקדשים כהים בכל פינה. התאהבתי בטחב ירוק המצוי על כל עמוד ופסל. ירדתי למטה על מנת לטפס חזרה. לבשתי סארונגים בשלל צבעים ועברתי בשערי שמים. וגם למדתי לחבב גדו גדו…
מומלץ לקרוא תחילה את פוסט ההקדמה שלי לבאלי:
את הטיול ערכנו בעזרת נהג עם רכב צמוד. ומכיוון שהיינו מוגבלים בזמן, כמעט כל יום החלפנו מלון.
ניסינו להספיק כמה שיותר וכמובן שלא הצלחנו לראות את כל מה שיש לאי הזה להציע או מה שתכננו מראש. נשאר לנו טעם של עוד.
Denpasar
הגענו לבאלי, אחרי שנים של כמיהה. טיסה של כחמש שעות מבנגקוק והגענו למדינה אסיתית שונה ממה שהכרנו עד כה התחלנו את המסלול בעיר בה נחתנו: Denpasar. שם חיכה לנו נהג עם רכב, אשר הזמנו מראש.
מלון: Ulu Segara Luxury Suites & Villas
מלון Ulu Segara Luxury Suites & Villas התגלה כמלון נטוע על נוף יפיפה של ים. החדר היה מטורף. גדול, נוח מאוד. עיצוב מעט שמרני. מרפסת ענקית צופה לים. שרות נפלא ביותר.
לו היה לנו יותר זמן, היינו מתמהמהים במלון הזה בשמחה ובנוחות.
Uluwatu Temple – על קופים וקצף גלים
אחרי התארגנות קצרה במלון, החלטנו לנצל את המשך היום ויצאנו לטייל: Uluwatu Temple שהוא מקדש על מצוק תלול ממנו נשקפים מראות מהממים של גלים אכזריים מתנפצים. מרבד קצף לבן מסעיר. אין ספק כי באלי היא גן עדן לגולשים.
כרטיס כניסה למקדש Uluwatu Temple עלה 50 אלף רופיות לאדם + תשלום לחנייה. כאן התוודענו בפעם הראשונה לצורך לעטות סארונג מעל הבגדים. בדי סארונג צבעוניים, מחולקים ללא עלות בכניסה לכל מקדש בבאלי. דווקא נחמד לראות את כל המבקרים לבושים בדים צבעוניים… בהחלט מוסיף לאווירה. ומוסיף גם לחום שסביב. ההליכה במקום מלווה בקופים טרחניים, מטרידים. המנסים ובהצלחה מרובה, לחטוף טלפונים, כובעים וכל מה שתחזיקו בידכם. השמרו נא.
משם נסענו ל-Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park: איזה מקום מטורף ולא מהעולם הזה!
Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park
הכניסה ל-Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park עולה 150 אלף רופי לאדם. על סכום זה רצוי להוסיף גם כרטיס הסעה / הקפצה בעלות של 40 אלף לאדם, שמאוד כדאי לקחת, בתנאי החום השוררים במקום. בנוסף יש לשלם על החנייה.
כניסה מאוד מרשימה, היות וכל האתר בנוי בתוך מחצבה ישנה. קירות אנכיים המשווים נופך בדיוני למקום.
הפארק היה עמוס מבקרים. בעיקר הרבה תלמידים ומוריהם. המקום כולו היה מלא באנרגיות נהדרות ושמחת חיים.
ואז מגיעים לפסל הגארודה עצמו: Wow!
הגארודה – הציפור המיתולוגית המשמשת " כלי רכב" לאל המיתולוגי וישנו. קנה המידה של הפסל מטורף! כאילו הפסל באמת בשמיים. בגובה של 121 מטרים!
מי יצר את הפסל הזה ואיך? אני תוהה. כמה משאבים הושקעו ביצירתו. (הסתבר לי, כי 28 שנים…)
אחרי מליון צילומי הפסל, מכל זווית אפשרית (חסכתי לכם :), ירדנו לטייל בפארק עצמו. שהוא כאמור נמצא בין קירות זקופים של מחצבה ישנה. הנוף הסוריאליסטי והפסל הענק מלווים אותנו לכל מקום.
יום גדוש ומרשים. יום ראשון שלנו בבאלי, הסתיים במס'ג מדהים של אבנים חמות ב-The Calma ומשם נשאר לנו רק לחזור לחדר הענק והמפנק ואולי גם ארוחת ערב קלילה במלון. (גדו גדו).
ביום השני התחלנו להפנים, כי באלי תהייה מאוד כואבת אלינו ומיד התחלנו לנחם את שרירי הרגליים שלנו.
כל מקדש דורש הליכה מרובה שרובה אינה מישורית. יורדים ומטפסים את כל הדרך חזרה.
שני מקדשים כאלו ביום, והשרירים צועקים. תוסיפו לזה גם את החום והלחות והסארונג שעוטף את הגוף…חגיגה.
עוד דבר ש"גילינו": כל נסיעה אורכת זמן רב בגלל הפקקים התמידיים ולא בגלל המרחק. כל האי הוא פקק תנועה אחד גדול. האי מיושב בצפיפות. הכבישים עוברים דרך הערים הקטנות. הרחובות צרים והתחבורה מרובה. אין חנייה כמעט בתוך הערים עצמן וטוב שיש נהג עם אורך רוח וחזון.
Goa Gajah Temple
מקדש גואה גאג'ה (Goa Gajah Temple), הידוע גם בשם מערת הפיל. ומדוע פיל? יתכן משום הנהר הסמוך "לְוָוה גאג'ה" (Lwa Gajah – נהר הפיל) המוזכר בכתבים עתיקים. או אולי משום ראש האל ההינדי גאנשה, אשר פסלו נמצא בתוך המערה.
פוסט קודם שלי על באלי ובו הסברים על המקדש, תוכלו לקרוא טיול אופנועים בבאלי – חלק ב'
רעננים בתחילת היום, לא הסתפקנו בלראות את המקדש מלמעלה ירדנו בהתלהבות יתרה למטה.
העץ:
העץ הענק הוא מסוג קאפוק (Kapok Tree / Ceiba pentandra והוא בהחלט מרשים. עתיק בן 326 שנים. עטוי בד משבצות שחור לבן- המסמל את קדושתו.
המערה:
המאפיין הבולט ביותר של האתר כולו הוא הכניסה למערה, המגולפת באבן ומעוצבת כפנים ענקיות ומאיימות. מאמינים שפנים אלו נועדו להרחיק רוחות רעות. יש הטוענים שהדמות המגולפת היא האל ההינדי בהומה (Bhoma), אל האדמה.
הבריכה:
מחוץ למערה, בחצר המקדש, נמצאת בריכת רחצה מלבנית עתיקה שהתגלתה חלקית ב-1954. משפת הבריכה יוצאות שש (במקור שבע, אחת נהרסה ברעידת אדמה) דמויות נשיות מגולפות המחזיקות כלי מים, המסמלות את שבעת הנהרות הקדושים של הודו. (כאן לא טבלנו במים).
יורדים עוד קצת, לא התעייפנו מספיק.
הכניסה לאתר בתשלום 50 אלף רופי לאדם. יש לעטות סארונג. חנייה בתשלום נפרד.
Gunung Kawi Tampaksiring
Gunung Kawi Tampaksiring – מקדש יפיפה ונחשו מה?… גם אליו צריך לרדת ואז לחזור ולטפס! הפעם מאוד קשוח!
כל היופי הזה כהקדמה לאחד המקדשים העתיקים ביותר באזור באלי.
אגדה מקומית מספרת כי האדונים המיתולוגיים Kebo Iwa גילפו את כל המקדשים הללו בלילה אחד בעזרת ציפורניהם הענקיות.
הדרך בחזרה למעלה היתה מפרכת… החום, הלחות והסארונג שהכביד. כמעט ונשארנו למטה עד היום…
מחיר הכניסה לאדם: 75 אלף רופי לאדם. יש לשלם על החנייה. בתחילת הירידה תמצאו חנויות ומקומות לשבת ולהתרענן בשתייה. למטה, אין. הסארונג ניתן בהשאלה בכניסה למקדש.
"המקדש הבא, מוכרח להיות במפלס אחד שלא מחייב ירידה וטיפוס", לחשנו באפיסת כוחות לנהג הנחמד שלנו. שהבטיח שיהיה בסדר.
Pura Tirta Empul
הבטיח וקיים. מקדש Pura Tirta Empul היה סוף סוף מקום שעשה חסד לשרירי הרגליים הכואבים שלנו.
כרטיס כניסה עלה 75 אלף בתוספת לחנייה. המקום היה עמוס. כנראה להרבה תיירים היום, נמאס לטפס.
הפסלים, האבנים, העצים, היו עטורים בבד קדוש שהוסיף עניין וכתמי צבע.
אפשר לטבול ולהתרענן בבריכה. מרשים.
Sacred Monkey Forest Sanctuary
Sacred Monkey Forest Sanctuary אתר ירוק ויפה ובו הקופים הם עיקר האטרקצייה. הפעם, אינם קופים מהסוג התוקפני. יש פינות האכלה רבות ואפשר להצטלם עם הקופים.
כניסה תעלה 100 אלף רופי לאדם + תשלום בנפרד לחניה.
מי יתנני טחב…
אהבה ממבט ראשון: אני והטחב הירוק הצומח על הפסלים. ואני יכולה רק לחלום: כי מה לטחב ולאקלים המדבר בערבה שלי.
והקופים:
נפרדתי בצער מהטחב הירוק לטובת הגעה לבית המלון. הלינה הלילה תהיה באזור העיר Ubud
מלון מקסים Arya Akanata בכפר פסטורלי:
מלון באווירה הוא מלון Arya Akanata. המלון היפה נמצא בתוך כפר ציורי שנראה שהוסב למטרות תיירות. זה לא פוגע ביופי ובאותנטיות של המקום. נקודת איסוף לכפר בכביש משובש. מנגד שדות מוצפים ולהקות ברווזים. פסטורלי משהו. אני מניחה שאחרית הברווזים לא תהיה פסטרולית. אבל לעת עתה, זה מצטלם מצויין ובהחלט מכניס לאווירה אחרת. רגועה.
המלון במרחק מהעיר אובוד. יש להביא זאת בחשבון. הגישה למלון אינה פשוטה ונגזר מזה, שבלילה, נשארים במלון וגם אוכלים במסעדת המלון. (הנהג שוחרר לביתו ויחזור בבוקר).
יפה כאן!
הכניסה למלון דרך "שער שמיים" צנוע. מיד חמדתי ויעצתי בעדינות לזה שאיתי, להתחיל לתכנן את "שער השמיים" הפרטי שלנו במושב.
וכך נראת המרפסת בחדר שלנו: ציורי קיר מרשימים.
כל בית צריך מקדש
מסתבר כי בבאלי, כל בית צריך מקדש… כל משפחה מקימה בחצר ביתה מקדש קטן. כל זוג שנישא, נהוג שיוסיף מקדש קטן לחצר המשפחה. וכך עם השנים, החצר המשפחתית הולכת ונעשת עמוסה בחינניות במקדשים. מראה מופלא למדי.
Tri Hita Karana
עוד למדנו כי גובה הבתים בבאלי, נשמר עד גובה 15 מטרים. גובה עץ הקוקוס: כלל זה נשמר בקפדנות והוא מסמל את הכבוד לאלים, שהשמיים הם מרחבם. ואין להפריעם. וכך יוצאים נשכרים, האלים והנוף היפה של באלי נשמר ללא הפרעה.
וכדי לראות כפר המשמר את כל הנאמר למעלה, יצאנו לכפר התיירותי המהמם: Penglipuran Village:
טיול בו חזרנו בסופו לאותו המלון הנחמד בכפר האורז.
Penglipuran Village
כפר Penglipuran Village הבנוי כמובן בשיפוע, כל בתיו עמוסים במקדשים משפחתיים וחזיתות יפיפיות. תענוג.
הכניסה בתשלום: 50 אלף רופיות לאדם. אין צורך לעטות סארונג הפעם.
המקום הומה מבקרים. וכולם נהנים מיופי הכפר. אפשר להיכנס לחצרות הבתים. שם מחכות חנויות מזכרות.
מבט מלמעלה אל מורד הכפר:
אחרי המקדש הזה, אפשר להוסיף ולעלות ליער במבוקים מרהיב. לבית קפה החבוי בפינה אפלה ביער.
תוך כדי הליכה ביער הבמבוקים, אני נזכרת כיצד סבלנו מעודף תיירים ביער הבמבוק המפורסם של קיוטו יפן.
כאן, לשמחתי, היער נטוש ואפל.
ושם בקרירות היער, בעיצוב מהמם של בית קפה עשוי במבוקים, הוגש קפה באלינזי שחור גרגרי קר. לא משהו, לדברי מי שהזמין ושתה, שנשאר נאמן לקפה הקר של נספרסו. אני דווקא נהנתי מתה חזק וצונן.
ואז יורדים בחזרה במורד הכפר היפה הזה עד למגרש החניה. איזה יופי של טיול!
Proyek pak Kadek מסעדה מגניבה מול נוף משובח
לאכול צהרים צריך? אם כבר, אז מול נוף של הר געש: Mt Batur
מסעדה חדשה יפיפיה ומעוצבת. תפריט טעים במיוחד. יש אופציות צמחונית… והנוף.
בדרך חזרה לעיר אובוד, אנחנו עוברים אזור סופר תיירותי של טרסות אורז. מציצים ובורחים. עמוס מדי. לעוס מדי. אם כי יפה. אבל הפעם רק מרחוק. הנהג שלנו קצת מתפלא.
Ubud
העיר Ubud עצמה מאוד מרשימה. לכל בית מקדש… וזה פשוט יפה! מרכז ובו שווקים לכל השטויות שתיירים אוהבים לקנות, מסעדות ובתי קפה מגניבים. אני מדמיינת כי יהיה ממש נחמד לשכור איזה בית קטן עם מקדש בעיר או בקרבתה ולתור לאט לאט את כל מקדשי העיר.
משם המשכנו לטייל לכיוון מונדוק ההרית.
פוסטים נוספים על באלי:
סוף סוף באלי – הקדמה
טיול אופנועים בבאלי חלק ב'
טיול אופנועים בבאלי אינדונזיה – חלק א'
באלי אינדונזיה אוקטובר 2025