בית רוחות תאילנדי בלב הערבה.
נטוע בגינתנו המוקפת מדבר.
קצת קשה לו ביובש ובחום הנורא של הערבה.
הנופים זרים לו. הג'ונגל הוחלף בגינה צנועה ומרחבי מדבר.
הוא בודאי מרגיש מחסור, מאז עזבו אותנו אחרוני העובדים התאילנדים, אשר חזרו למולדתם.
איש, אינו מגיש לו מנחות ופרחים טריים.
אבל אם יש נשמות הורים עתיקות השורות בבית הרוחות הזה…
אני בטוחה שהן מסתפקות בכל הגינה שסביב.
בתאילנד, המסורת משולבת היטב בתרבות התאית ובחיים המודרנים. ובתי הרוחות מהווים תזכורת יום-יומית לרחשי הכבוד להורים המבוגרים.
אנחנו אוהבים ומאמצים אל ליבנו, מסורת יפה זו.