הפארק הגיאולגי yehliu סיפק לנו חוויה גאולוגית ואנטרופולוגית
סבא שלי נתנאל, שמאוד אהבתי ועד היום אני מתגעגעת אליו, נהג לטייל בחוף ים ראשון ולאסוף אבנים סחופות ים ורוח.
בכל אבן הסתתר עבורו אוצר. בכל אבן מצא נשמה, דמות וסיפור. "הביטי" אמר לי."כאן מסתתר כלב ים קטן"… אהבתי את האוסף שלו. אבל לא הייתי מספיק חכמה לאסוף את כל אוצרו, כאשר עבר לבית אבות. וכל האוסף אבד.
כשביקרנו בפארק הגיאלוגי Yehliu Geopark המתוק הזה, שליד טאיפיי, נזכרתי בסבא ובאוצרו.
לסבא שלי בטח היה ברור כי בסלע מסתתר נמר.
איך מגיעים?
הדרך הקלה שרוב התיירים בוחרים בה, לקחת טיול יום מאורגן מטאיפיי. ויעיד על כך, מגרש החניה, הצמוד לפארק, העמוס באוטובוסים.
אנחנו הגענו בצורה עצמאית, באוטובוס 1815 מהתחנה המרכזית של טאיפיי.
אוטובוס נוח, נהג ככה ככה.
את כרטיס האיזיקארד, מעבירים בתחילת הנסיעה ואז בסופה.
הצלחנו לרדת תחנה אחרי זו שרצויה . מצרפת לכם תמונת הצומת של כפר הדייגים Yehliu, מיד יש לרדת. וזו התחנה היחידה בכפר.
משם, יורדים למטה בכביש לכיוון הים. עוברים ליד מזח הדייגים וממשיכים עד לחוף.
הדרך לפארק עוברת דרך המזח. אחד מאיתנו כבר התחיל לדמיין את ארוחת הצהריים.
הגענו ביום סוער וגשום. למרות התנאים הלא טובים, היו תורי ענק בקופות. אבל אנחנו, המחזיקים בכרטיסי האיזיקארד, חלפנו עליהם בניצחון ופשוט העברנו אותם בכניסה לפארק. ואז התחלתי להיות מופתעת.
מופתעת מהפארק המסודר, המדוגם, המשולט שלפנינו.
מופתעת מהמוני האדם אשר גדשו את הפארק, למרות מזג האוויר הבלתי ידידותי בעליל.
מופתעת לגלות שאין כלל תיירים מערביים אלא תיירים ממדינות אסיה הקרובות:יפן, קוריאה, הונג קונג וכדומה.
מופתעת, שהם התעטפו במעילי פלסטיק נגד גשם והתעקשו לתור בכל פינה ולהעריץ את הפסלים שברא הטבע.
הגלים התנפצו. הרוח צלפה. החול סימא והם נחושים. וכך, במקום להסתכל בסלעים, הערצתי אותם.
מזל, שחלק הממקומות נסגרו בסרטים מחשש החלקה, שכן אני בטוחה שהם, באהבתם לסלעים, היו מגיעים לכל מקום, גם אם מסוכן.
ולמה ציינתי כי הפארק מתוק?
אהבתי את הסדר המופתי, את הגינון, את הדרכים הנוחות. את הדק היפה, את נקודות התצפיות המונגשות. את השילוט. בקיצור. יופי של מקום תיירותי.
בטח הבנתם, כי די מהר ברחנו מהרוח והגשם, החול והאנשים. ובכלל צחקנו בלב, כיצד בחרנו להגיע לפארק, שמטבע בריאתו נוצר מסחף ים ורוחות, ביום שכזה.
ביציאה מהפארק,די בסמוך, היו כמה מסעדות שוקקות אדם. אבל זה שאיתי סבר שעלינו לחזור לכפר ממש. למסעדות הקטנות של המקומיים, שראינו בדרך. עליהם פינטז.
די מהר ראינו כי המסעדות המקומיות כבר סגורות. בסוף, נמצאה מסעדה אחת פתוחה בכל הכפר. הוא דגם שתי מנות עתירות סרטנים ושרימפסים, אשר טוגנו במיוחד בשבילו על ידי אשת הדייג כבדת השוקיים ואני צפיתי בגבורה.
חזרנו לתחילת הכפר. לצומת שבתמונה ושם נמצאה התחנה לחזרה לטאיפיי.
Yehliu ספטמבר 2019
לקרוא עוד על טאיפיי וסביבתה?
טאיפיי על קצה הצ'ופסטיק
לאכול צמחוני בטאיפיי וסביבתה
משוטטים ב- Haulien
נ.ב
קחו בחשבון כי במזג אוויר סוער, חלק מהמקומות אינם נגישים מטעמי בטיחות.