רציתי לגלות לכם, שטופו אני מכינה לבד. לא קונה. כי אחרי שמתרגלים לטעם הטבעי של טופו שמכינים לבד, אי אפשר לחזור לטופו תעשייתי.
את הטופו, הכרתי לראשונה בשנות ה-80 ביפן. שם הטופו מפורסם בטריותו (מכינים אותו כמוצר טרי יום יום) ובפשטות הגשתו. (טופו טרי עם מעט רוטב סויה ושבבי עירית.., כך שרק העדינות מדברת.)
כשחזרנו לארץ, לאחר הטיול הגדול. לאחר כשנתיים טיול. בין שאר הדברים שהופתענו לא לגלות בארץ, היה טופו. וכמה שאני, כצמחונית, התגעגעתי אליו. עידן טרום האינטרנט ומתכוניו.
בסוף שנות ה-90, כשישראל, גילתה את הטופו. את הערבה, בו אני חיה, עדין לא גילה הטופו, או יצרניו ומשווקיו.
רק בשנים האחרונות. גיליתי כי בעצם, הכנתו אינה כה מסובכת, אך דורשת השקעת זמן.
בקמבודיה, בסיאם-ריפ, הלכנו לראות כיצד מכינים טופו מקומי.בתקווה לגלות, טכניקות שאינני מכירה. מסתבר, שאין זה מאכל מקומי כלל. כלומר הקמרים העתיקים, לא הכירו טופו. אבל הסינים והטבעונים החדשים, הם קלינטורהכה טובה ועל כן, יש איש, הגר בסיאם ריפ ומכין כל יום טופו טרי למסעדות.. תנאי הסנטיציה לא משהו. אז אולי עדיף היה שלא לראות…
בכל מקרה, כך אני מכינה טופו:
משרים את פולי הטופו לילה.שוטפים. מבלנדרים בתוספת מים. סוחטים לסיר גדול. חוזרים על הפעולה כשלוש פעמים, עד שרואים, כי סחטנו לפולים את כל המיץ. מרתיחים תוך כדי ערבוב. מסירים את הקצף שנוצר (שכבת ליכלוך).
אחרי רתיחה של כ5 דקות, ניתן להוסיף את החומר המגבן, שהוא בד"כ חומץ תפוחים אורגני או מיץ לימון. משהים קצת, עד שהתערובת נפרדת למים וגבן. מסננים את הגבן מהמים. מעבירים לתבנית מרופדת בחיתול. מניחים משקולת ומחכים מעט. את הטופו המוכן, יש לשמור בקופסא אטומה בתוך מים זכים. כל התהליך עורך כשעה.
נהנים מטופו טעים וטרי. ללא חומרים משמרים. איזה כיף לנו.