אליהו הנביא דאג להוריד עבורנו שלג, בפסח 2015 באתר הסקי קפאוניק בסרביה. חיפשנו, כמו יותר ממליון ישראלים, יעד בחו"ל לחופשת הפסח המשפחתית שלנו. הגענו להחלטה קצת משוגעת: חופשת סקי בפסח. משוגעת משום שאנחנו משפחה די משוגעת (כך אומרים) ומשום שסמכנו על כוח עליון שיוריד עבורנו שלג בסוף מרץ… אחרי טיסה מאוד קצרה (כשעתיים וחצי, כמו
תצפית מהר פו-צ'י-פה הלונלי פלנט המליץ לנו מאוד להגיע להר פו-צ'י-פה. אז סמכנו עליו ונסענו לשם. יש כמה דרכים להגיע מצ'אנג ראי לצ'אנג מאי . הלונלי פלנט, בחר עבורנו את הדרך הארוכה יותר. נסענו קודם, כאמור, לתצפית בהר פו-צ'י-פה ומשם המשכנו בדרך הארוכה לצאנג מאי. כמה שעות יותר לא ממש מזיזות לנו. שהרי אנחנו אנשי הערבה
עכבישי טרנטולה מטוגנים, לא תודה. ממש לא התלהבתי. בעיקר פחדתי שהאישה החייכנית הזו, בבגד הכחול, תזרוק עלי עכביש חי.. אמאל'ה !!! לא ברור, מהיכן היה לנו אומץ, לגרור איתנו שני נערים צעירים (13,15) ולנסוע דווקא לסיור עומק בקמבודיה כבר בשנת 2007. אבל היה סיור מרתק בקמבודיה של אחרי המלחמה. באתרים שתיירים טרם הגיעו אליהם. (להבדיל מאנקור-ואט המפורסמת
עונת הקיץ שלנו, מקבילה לעונת המונסונים הגשומה במזרח אסיה. אז בואו נדבר על הגשם בדרך כלל בחרנו לטוס בקיץ לתאילנד, שם המונסון פחות נורא ביחס לשאר הארצות באזור. אבל אף אחד לא מבטיח לכם מראש, מונסון חביב. כזה שיורד רק אחר-הצהרים ונרגע לעת ערב.בשנה שעברה הגענו לתאילנד במאי והמונסון היה פופאי… התוכניות להיות בים,
"חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי. טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו. וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת
השכמנו עם ציפורי דלהי. הנהג ניווט אותנו במהירות רצחנית, בין המוני הודים ומליוני פסי רכבת, ממש עד לפתח הקרון הנכון. נפרדנו ממנו בחיוכים ובתשר קטן, שיהיה מרוצה. די עייפים ולא ממש יודעים למה לצפות, התיישבנו במקומות השמורים לנו, לצד משפחה סיקית רעשנית. משום מקום, הוצנחו אלינו בקבוקי מים, מיץ ליים. תרמוס של תה הודי מהביל
יש מחיר, אותו עליך לשלם, אם אתה בוחר להתנתק מהמוני המטיילים, אשר בחוכמת ההמונים, מצטופפים בגסטהוסים עלובים בסימטאות מרכזיות אני, כחובבת מזרונים משובחים וכריות רכות ושהמולת הרחוב, מדירה שינה בעיני, (כיאות לבת כפר שכמותי) בחרתי לישון במלון מרוחק הניצב על ההר וגבעה ומשקיף על הגנגס . בקו אווירי, נראה קרוב, אבל במציאות ההודית, גרמי מדרגות
אחרי שהצלחנו לרדת את כל המדרגות (ויש הרבה) מהכביש הראשי לגשר ראם ג'ולה. למצוא עצמנו במקום הלא נכון. לעלות בחזרה את כל המדרגות ולקחת שוב טוקטוק והפעם למקום הנכון, ליד השוק… הפקדתי כפכפי בכניסה והצטופפתי יחד עם כל ההמונים אשר באו לצפות בטקס הפוג'ה הקדוש, של גדת הגנגס, בעת השקיעה. בדיוק אז, נפתחו ארובות השמים
כל מה שתמיד רציתם לדעת על נהג הודי בהודו ולא היה לכם את מי לשאול: 1.בעידן הטלפונים והווטאפ, סביר להניח שבידי הנהג, תמונתך. אז אל תצפה לשלט ובו רשום שמך שחור על גבי לבן, אלא לנהג ידידותי, שיקפוץ עליך, בצאתך מהטיסה, רכבת… יחייך ויציג את עצמו בלחיצת יד. 2. הנהג יהנה לחקור אותך משך שעות