את א'הר גילנו במקרה וטוב שכך. להיות באודיפור תמיד כיף ולא משנה כמה פעמים היינו קודם. עיר הודית מתוקה.אז כמו תמיד אצלנו, חיפשנו מקומות שטרם היינו בהם וכך מצאנו את א'הר אוסף נטוש של מצבות המושלים של אודיפור. האתר, קרוב מאוד לאודיפור. לאתר הסגור בשרשרת מחלידה ובריח, יש שומר, שמאוד שמח לפתוח לנו ולהרשות לנו להעיר
סיאם ריפ במרחק שעת טיסה מבנגקוק
לא רבים מגיעם לעתיקות קפנג פאט. איזה כיף היה לנו. מודה, שקפצנו לקמפנג פאט (,Kamphaeng Phet) כי היא נמצאת על הדרך מצ'אנג מאי לנקון סאון, בדרך לפגוש את סאנן. חבר תאילנדי מהערבה. קמפנג פאט, כיאות לעיר שאינה תיירותית כלל, גרמה לנו הנאה רבה. באתרי העתיקות היינו רק אנחנו והעורבים. הרגשנו לרגע כמו ב"משחקי הכס". (רק
החוויה מתעצמת כשאתה מטייל לבדך באתר עתיקות יפה. לרגע קל, אתה אפילו מסוגל לדמיין עצמך עובר לגור שם, בשקט הנהדר והשלו שבמקום. לא הרבה טורחים להגיע לפינות החמד הנסתרות של תאילנד ולדעתי הן מדהימות. הגענו ללון במלון ענקי ונטוש Phanomrungpuri – בדרך לפסטיבל הפילים בסורין אשר נמצאת בחבל איסאן. המלון בסגנון תאילנדי מיושן (אולי שיפצו
פסטיבל העיר העתיקה פימאי ולינה בקורט - נקון רטשסימה העיר הקרובה.
על פסטיבל הפילים בסורין: הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים. אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט
אם יש משהו שהוא אוהב, זה לנהוג ולא לטרוח ללכת ברגל. לפעמים זה גם מצליח לו בגדול. כמו שקרה לנו בדרייב-אין בסוקותאי : לסוקותאי, הגענו כאמור מפיצ'נלוק, בדרך 12 המהממת. במזל גדול מאוד, גילנו, כי ניתן לשלם כרטיס כניסה יומי לרכב ! (בנוסף כמובן למחיר הרגיל של הכניסה) . היה חם מאוד ולח, כצפוי בתאילנד
האווירה ה"קופית" של מקדשי לופבורי מגיעים לעיר המקדשים העתיקים לופבורי. כשעה נסיעה מאיוטיה. קופים מקפצים בין העתיקות ובאמת אפשר לחשוב לרגע כי הגענו להודו. המקדשים המטופחים, מקודשים בעיקר לאל שיווה ולאל בראהמה. (מהמיתולגיה ההינדית, שורשי הבודיהיזם). קופים מקיר לקיר וכמו בהודו, צריך להשמר מפניהם. ברחוב שמול ארמון המלך נמצאות מספר מסעדות מקומיות, כי אי אפשר
טיול לעיר הבירה הקדומה