המלצות על ספרים כהכנה לנסיעה להודו

הרבה לפני תחילת הטיול, רצוי לקרוא את הספר האלמוותי של קרליבך : "הודו יומן דרכים" – קרליבך, ביקר בהודו בשנת 1954 ואת רשמיו מהודו כתב בספר. אין עוד ספר כזה, המטיב לתאר את תרבות הודו ביחס לתרבות המערב. אחרי קריאה בספר, לא תחשבו יותר על התרבות ההודית כפרימטיבית, אולי ההפך הוא הנכון?…

אם חשבתם לקפוץ לביקור במדינת קרלה אשר בדרום הודו – שם האוכל הטעים ביותר ביבשת. אנא אל תשכחו לקרוא את : "אלוהי הדברים הקטנים " מאת רוי אנדרהטי. הספר מדהים אם כי לא פשוט.

כשנוחתים בשדה התעופה במומבאי, נפרשו מתחתינו שכונות העוני, הגובלות בשדה התעופה. אחד הספרים המרשימים ביותר, אשר נכתבו על נער המתפרנס מליקוט בערימות הזבל שליד שדה התעופה. ספר חזק ועצוב : "מאחורי היפים והעמידים לנצח" מאת קתרין בו.

"עיר השמחה " מאת דומיניק לאייפר ספר שיצא לאחרונה במהדורה חדשה: החיים בשכונת עוני היא “עיר השמחה“ בה מצטופפים בעליבות בני המעמדות הנמוכים ביותר בשכבת האוכלוסיה ההודית, מזי רעב, מנוצלים ע"י מעסיקיהם אך שומרים על קיומם האנושי ועל אהבת האדם.ספר מזעזע, אך לא ניתן להפסיק לקרוא.

"איזון עדין" מאת רוהיטון מסטרי, מדבר על האיזון העדין בין תקווה לייאוש של זוג חייטים עניים, אלמנה וסטודנט צעיר, הדחוסים יחד בדירה קטנטנה בעיר הגדולה. ספר שלא ישאיר אתכם אדישים.

דיוואקרוני, צ'יטרה בנרג'י כתבה ספרים רבים על הודו. רומנים על אהבות, מסורות וחיים בהודו. ספרים מקסימים שכיף לקרוא : "אדונית התבלינים"… "אחות ליבי" ועוד.

את "נער החידות ממומבאי" מאת ויקאס סווארופ, רבים כבר קראו או ראו את הסרט, שהוא נפלא לא פחות, אבל שונה בהרבה מהספר.- חיי יתום ילד רחוב הזוכה בתוכנית טלוויזיה הודית בפרס הגדול. מאז, אני בהחלט, בעניין טיפים, אשר עשויים לשנות מסלול חיים, כפי שקרה בספר. מאז, אני אינני מקלה ראש בעניין טיפים, שמא הם ישנו משהו ולו מעט, בחיי נותני השירותים השקופים, שבם אנו נתקלים בטיול. 

 עוד הרבה ספרים נהדרים ומרשימים קיימים. ספרים המספרים על החיים בהודו, תרבות, מסורת, אנשים ואלילים.
 ולשימחת הצופרניקים – רבים הספרים בספרייתנו הקטנה. מוזמנים לבקש ממנו עוד המלצות אשר יגיעו בשמחה.