כשאנחנו מטיילים בעולם, אנחנו רואים וחומדים… וככה הגיעו איתנו לביתנו בערבה, מנהגים וחפצים אשר אומצו אי-שם.
במיוחד אהבנו שהחוץ נשאר בחוץ – כלומר, אלינו הביתה, נכנסים יחפים. ממש כמו במזרח אסיה. הנעלים הטובות, מאופסנות בחדר הכביסה הסמוך ואילו כל כפכפי ונעלי העבודה נשארים בחוץ. (כל פעם, שזר, אשר לא יודע מהרגלנו, נכנס בנעליו, אנחנו מתחלחלים מחדש) וכך, קקי של תרנגולות וחול מדברי, פחות מאיים על שלוות עקרת הבית.
את הגן האנגלי ואו היפני / תאי אנחנו מנסים לאמץ כבר שלושים שנים- ומה שיצא הוא גן פרוע, מוכה שלכת תמידית, בריכת נופרים ענקית וגן ירק עצום. הלבנדרים גוססים מחמת חום הקיץ ושיחי המרווה הפכו מרב שנתיים לעונתיים, הדורשים שתילה מחודשת כל שנה. ואיך בעלי אומר: "אני לא מאשים אותם… את מרגישה כמה חם?"…
וכך, כל שנה בסתיו – אני שותלת מחדש בגן החלומות שלי. עודרת, מקלטרת, מעשבת ומשקה ונהנת עד בוא החום הגדול.
מאוד רצינו שתהיה לנו סטופה קטנה בחצר ואולי איזה ראש בודהה עתיק ומתפורר. כדי חרס מזוגגים,ענקיים ובית רוחות תאילנדי והכי הכי חפצנו ב"סנטו" יפני – מקווה מים חמים שבו טובלים את הגוף הדואב מעבודות בגן. הסתפקנו בשיכשוכית מקומית, לקירור בקיץ. אם כי, גם היא חושבת עצמה למקווה מים חמים, בקיץ, במקום בחורף.( אנחנו עובדים על זה… ).
וככה אנחנו ממשיכים להסתובב בארצות רחוקות ומביאים מהן קצת בחזרה עימנו.
שנה טובה לכל אוהבי הטיולים ושלא יגמר לנו לעולם ! ספטמבר 2017