פתאום התחשק לי מלאי כופתה.

אולי בגלל שאני מקורקעת, עקב נסיבות החיים ולא מצליחה, בזמנים אלה, לפרוס כנפיים. מוצאת עצמי מתגעגעת.
נשארה בידי חדוות היצירה של הכנת טעמים אשר יסחפו אותי למחוזות רחוקים.
את הודו, אני בוחנת  תמיד מבעד למלאי כופתה.
יש פעמים בהם אני מתענגת ולפעמים  גם מתאכזבת.
לא הרבה נדרש על מנת להכין מלאי כופתא ולכל טבח  ברחבי הודו,יש את הכיוון שלו.

התחלתי בעצם בהכנת פירה עד לשלב המעיכה. שבו אין להוסיף נוזלים. מתקבל פירה יבש.

טיגון בצל יבש בשמן קוקוס.
בצל נוסף נכתש במעבד מזון, עם ג'ינג'ר ואגוזי קשיו למחית חלקה והתווסף למחבת.

נוספו למחבת גם: אבקת כורכום זהובה. גם יפה וגם בריאה.  הל (קרדמון) ופלפל אנגלי, אשר בהודו מכונה גם "Allspice" – בזכות היותו תחליף לתבלינים רבים.
נכתשו ידנית בעלי ומכתש. מעט קינמון – מוסיף המון, מלח, צ'ילי אדום מהגינה,  ובהמשך חלב קוקוס ומים במידהוהרוטב מתעבה מדי. הנה, הרוטב מוכן.

את הפירה אני חופנת בידי וממלאה את חלל הכופתא בצימוקים קטנטנים וטעימים. מגלגלת באבקת קורנפלור ומיד למחבת הרוחשת (שמן קוקוס כמובן). מטגנת עד הכופתא עד הזהבה ומטביעה במחבת הרוטב.
נותנת לרוטב לכסות את הכופתאות ולהתבשל עוד קצת והקסם מוכן.

המחבת מבעבעת. השכנה ממול נכנסת וזוכה לטעימה ראשונה. כי הריח מטריף והודו אצלי בבית.

בתאבון…

נ.ב הולך נפלא עם נאן במחבת הקרמיקה ההודית שלי...