אוי רישיקש! רק מלחשוב עליך כואבות לי הרגליים…

אני, כחובבת מזרונים משובחים וכריות רכות ושהמולת הרחוב, מדירה שינה בעיני, (כיאות לבת כפר שכמותי) בחרתי לישון במלון מרוחק הניצב על ההר וגבעה ומשקיף על הגנגס . בקו אווירי, נראה קרוב, אבל במציאות ההודית, גרמי מדרגות תלולים ואפלים, זרמי מים, בשעת המונסון, רחובות תלולים וגשר צר מאוד התלוי על מים סוערים ובו אנחנו עוברים בצוותא, עם הרבה הודים (מסתבר שהיה חג לאומי ועל כן, הם באמת הגיעו בהמוניהם), קופים חוטפי ארטיקים, פרות קדושות, שהחליטו כי הנוף מהגשר פשוט מדהים, אופנועים החוצים מצד לצד ואני, שגם ככה, הילוכי חצי מרחף, חצי נופל וחיי הכפר השלווים שלי, לא מרגילים אותי בחציית כבישים סואנים, נדחקת, מפלסת דרכי, בסך הכל מנסה לעבור בשלום.
אז המלון היה בהחלט חביב והמזרון נוח. הנוף לגנגס היה מושלם אבל הרגליים המסכנות היו אלה אשר נשאו בעול… (צילום – עודד )