בשנים האחרונות, המדבר שלנו שוכח לפעמים להיות מדבר וכך, לאחר לילה מלא בגשם יצאנו לחפש את הגבים.
זה שאיתי תמיד אומר לי: "מה חדש?… הכל כרגיל. הרי כבר למעלה משלושים שנים אנו צופים בשיטפונות במדבר. אז דמייני נא, ברוב טובך ולא נטרח לבצבץ בשיטפונות…"
הפעם, הפתיע והציע ביוזמתו טיול רכוב. יצאנו למדבר הרטוב.
האדמה לחה. הצבעים חזקים יותר, השמש מסתתרת, שלא כהרגלה.
לא הצלחתי להחליט, האם אני אוהבת את ריח המדבר הרטוב. ריח של אבק רטוב. בהחלט לא הריח הטוב המפיק הגשם בשטחים מלאי צמחייה. שהרי המדבר רובו חול וסלעים.
לאחר כברת דרך, עליות וירידות הגענו לגב צופר המיתולוגי. לרגע, כמו חזרתי בזמן לימי סיני.
על גב צופר שמעתי תמיד מהבנים. שכן, כיאות לילדי מדבר, לא עבר חורף ללא שיכשוך בגבים.
שאלתי אותו, כיצד שלושים שנים ולא הגענו למקום המושלם הזה. ענה לי: השארתי זאת במיוחד להיום…
ואם תרצו להגיע לגבים?
בואו נא למדבר ביום גשום כאשר האדמה רטובה מימי גשם קודמים. התאכסנו באחד הצימרים המקסימים שבישובי הערבה. או מצאו לכם חברים – תושבי האזור והודיעו להם כי תגיעו לבקר.
אלו, כבר יינחו אתכם כיצד להגיע למקום הסודי והמושלם הזה – גב צופר העליון.
גשם במדבר ערבה נובמבר 2019