יומן מסע

כך מכינים מלימון אחד, לימונדה לשניים. ולמרות שהיה חם ומאוד רצינו לשתות כוס לימונדה הודית, לא שתינו. חששנו לבאות. ובתמונה : אני ושומר הסף, במלון בפושקאר 2010

אוהבים להתפנק? תאילנד זו ממלכת המסא'ג

בשנתיים האחרונות התמסרתי למסע גניאולוגי בעבר המשפחתי. במסגרת זו,נחתנו בורשה. הפתעה… הפולנים התגלו כנחמדים. כך לפחות התרשמתי, כאשר בחורה צעירה, התנדבה להדריך וללכת איתנו, ברגל, על פני מחצית מהעיר. ולמה? … נחתנו ביום מבולבל לתחבורה הציבורית בורשה. עלינו על קו אוטובוס 175, אשר תמורת 2.5 ש"ח בערך, היה אמור להביא אותנו לפתח המלון. אבל לא הבאנו

על העיר טראט שמעתם?

"חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי. טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו. וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת

חוויות מרכבת האקספרס להרדיואר

מבעד לחלוני, הלילה עוטף ברכות את רישיקש. והעננים, לרגע נדמו לי, כמליוני תפילות המפלסות דרכן לאלוהים המקומי. אוגוסט 2017

פוג'ה עם אווירה ברישיקש הודו אחרי שהצלחנו לרדת את כל המדרגות (ויש הרבה) מהכביש הראשי לגשר ראם ג'ולה. למצוא עצמנו במקום הלא נכון. לעלות בחזרה את כל המדרגות ולקחת שוב טוקטוק והפעם למקום הנכון, ליד השוק… הפקדתי כפכפי בכניסה והצטופפתי יחד עם כל ההמונים אשר באו לצפות בטקס הפוג'ה הקדוש, של גדת הגנגס, בעת השקיעה.בדיוק

הגענו למלון בעיר הורודה ג'איפור. אואזיס בלב מדבר. מבעד לחלון, נשקף אגם ובו ארמון מלכות, לא יכולנו לבקש נוף יפה יותר. נקישה קלה בדלת ובחור הודי שחור עיניים, שחום ויפה, מציג עצמו כחדרן שלנו ושואל האם לפרוק עבורי את המזוודה. עודי מתפלאת ובליבי חשבתי, שדווקא יהיה אחלה, אם בשובי הביתה, יצוץ צעיר כזה, זהה, ויבקש