יומן מסע

בשנתיים האחרונות התמסרתי למסע גניאולוגי בעבר המשפחתי. במסגרת זו,נחתנו בורשה. הפתעה… הפולנים התגלו כנחמדים. כך לפחות התרשמתי, כאשר בחורה צעירה, התנדבה להדריך וללכת איתנו, ברגל, על פני מחצית מהעיר. ולמה? … נחתנו ביום מבולבל לתחבורה הציבורית בורשה. עלינו על קו אוטובוס 175, אשר תמורת 2.5 ש"ח בערך, היה אמור להביא אותנו לפתח המלון. אבל לא הבאנו

"חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי. טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו. וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת

חוויות מרכבת האקספרס להרדיואר

כל מה שתמיד רציתם לדעת על נהג הודי בהודו ולא היה לכם את מי לשאול: 1.בעידן הטלפונים והווטאפ, סביר להניח שבידי הנהג, תמונתך. אז אל תצפה לשלט ובו רשום שמך שחור על גבי לבן, אלא לנהג ידידותי, שיקפוץ עליך, בצאתך מהטיסה, רכבת… יחייך ויציג את עצמו בלחיצת יד. 2. הנהג יהנה לחקור אותך משך שעות

לא בחרתי בדרך הקלה, לעלות למקדש אמר שליד העיר הורודה ג'יפור. לא בחרתי לרכב על גבם של פילים מסכנים, אשר כל עולם הצטמצטם לידי עליה לצורך ירידה ושוב עליה ושוב ירידה במצודת אמבר התיירותית והמקסימה שליד העיר הורודה ג'יפור. עליתי וירדתי ברגל כחלק מחווית הביקור במבצר ונזהרתי שלא ארמס לפתע, ברגלי איזה פיל עייף. אוגוסט

בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי. הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה.

הי דרומה מבנגקוק – נובמבר 2017 לא יכולים שלא לתהות לגבי כמויות תחנות העצירה לצפייה בנוף, הכל כך רבות ופזורות לאורך הכבישים הצדדים בסאמוט סאקון. מסתבר שאלו אינן בריכות דגים, למרות שלאורך הדרכים פזורים מתקני ייבוש רבים ובהם מתייבשים דגים . וגם לא שדות אורז, משום שאין אנו רואים כלל, את גבעולי האורז או את

לאורך החופים נראים דייגים, הולכים הלוך וחזור בתוך המים הרדודים ו"מסיעים" רשתות כחולות. כאילו גורפים ומעלים משהו מתחתית הים. כשפתחנו חלונות, היכתה צחנה עזה. סירחונם של אלפי שרימפסים קטנטנים – כאלה, שלא יזכו להגיע לבגרות וכעת לאחר שנשלו מהים, נשארו להתייבש לאורכי החופים וסיימו חייהם בתוך צנצנות קטנות, כממרח שרימפס עז ריח וטעם. ממרח שרק תאילנדים

בבית מלון חביב, על שפת הים, אי-שם במפרץ בנגקוק. בפרצ'ופ קירי קאן. אז הוא אמר לי: "מה הכיף הזה שלך להיות כל כך הרבה זמן בים ? תנועת הגלים ? הנעימות שבמים ?" ניסיתי להסביר לו. שכח, שאי פעם לפני יותר מיובל שנים, התערסל בחמימות מי השפיר -תשעה חודשים… לא השתכנע. יצא מהים. יחכה לי