האווירה ה"קופית" של מקדשי לופבורי מגיעים לעיר המקדשים העתיקים לופבורי. כשעה נסיעה מאיוטיה. קופים מקפצים בין העתיקות ובאמת אפשר לחשוב לרגע כי הגענו להודו. המקדשים המטופחים, מקודשים בעיקר לאל שיווה ולאל בראהמה. (מהמיתולגיה ההינדית, שורשי הבודיהיזם). קופים מקיר לקיר וכמו בהודו, צריך להשמר מפניהם. ברחוב שמול ארמון המלך נמצאות מספר מסעדות מקומיות, כי אי אפשר
לשתות לאסי זעפרני הכי טעים שיש בהודו: לאסי זעפרני : טעים ביותר בכיכר השוק בג'ודפור רג'סטאן. אבל אם אתם לא שם כעת:קחו רוויון. השרו קמצוץ חוטי זעפרן אמיתי (היזהרו מחיקוים – סיבי קוקוס צבועים באדום) במעט מים רותחים לפחות כשעתיים. הכינו מעט אבקת הל טחון. ערבבו הכל עם מעט סוכר, על פי טעמכם. מוסיקה הודית
לרגע, הפכתי אני והמצלמה לאטרקציה המקומית ברחובות ג'יפור. כי בהודו, אף פעם לא משעמם. ג'יפור העיר הורודה 2011
מצאנו לנו פינת חמד על גדת נהר המקונג קונג'יאם: מפגש נהרות ה"מקונג" ונהר ה"מון" אשר יוצר מפגש צבעים מיוחד. הצבע הכחול מגיע מנהר ה"מון" ולעומתו, נהר ה"מקונג" תורם את הצבע החום. בהמשך, הם מתערבבים. (כמעט כמו בשיר של דתיה בו-דור : "כך נולד הצבע" ) המלון, שהיה ממש על גדת המקונג ומטעמי המסעדה השאירו לנו
אמנות קאתאקלי: סיפור – משחק בו השחקן מספר ומביע רגשות באמצעות תנועות הגוף והעיניים. איפור והכנת השחקן אורכת שעות ארוכות. לעיניים, להעצמת המבע, מוחדרים גרעיני מלון, על מנת להאדימן. את אמנות הקאתאקאלי לומדים שנים ארוכות בבתי ספר מיוחד בקרלה. השחקן המאופר, צולם בעת פסטיבל פילים מגניב בעיר קויאם שליד החוף המפורסם וארקלה בקרלה. קרלה הודו
הכנת טופו ביתי
כך מכינים מלימון אחד, לימונדה לשניים. ולמרות שהיה חם ומאוד רצינו לשתות כוס לימונדה הודית, לא שתינו. חששנו לבאות. ובתמונה : אני ושומר הסף, במלון בפושקאר 2010
עונת הקיץ שלנו, מקבילה לעונת המונסונים הגשומה במזרח אסיה. אז בואו נדבר על הגשם מונסון של קיץ בדרך כלל בחרנו לטוס בקיץ לתאילנד, שם המונסון פחות נורא ביחס לשאר הארצות באזור. אבל אף אחד לא מבטיח לכם מראש, מונסון חביב. כזה שיורד רק אחר-הצהרים ונרגע לעת ערב.בשנה שעברה הגענו לתאילנד במאי והמונסון היה פופאי…
אוהבים להתפנק? תאילנד זו ממלכת המסא'ג