ואז הגענו לפאי…
פאי עיירה שלווה ונוחה. כיף להיות תייר בפאי.
בנסיעה לאורך החוף, מפוקט צפונה, מגלים חופים יפיפיים והמוני רזורטים מקסימים באזור קאו לאק אם ינחיתו אתכם שם. על חוף הים באמצע הלילה. לא תדעו, (באחריות) שאינכם באיזה אי שומם, אלא בחוף על היבשת.והבונוס, פחות צפוף עד נטוש (תלוי בעונה ובמיקום). מחירים שפויים יותר. שקט ושלווה. שמורת הטבע Laem Som (הכניסה בתשלום) התגלתה לנו כיער קזוארינות
אין בעצם הרבה סיבות להגיע לראנונג והנה מצאנו עצמנו שם כבר לפחות פעמיים . בפעם הראשונה הגענו לראנונג על מנת להמשיך לאי קטן וחמוד קו-פאיאם. בפעם השנייה, ברחנו ממזג אוויר לא נעים (גשם) בצד מפרץ בנגקוק – צ'ומפון והרווחנו דרך יפה להפליא. וכן, גם מזג האוויר השתפר בצד ים אנדמן. אז ככה: בראנונג אין הרבה
לא רבים מגיעם לעתיקות קפנג פאט. איזה כיף היה לנו. מודה, שקפצנו לקמפנג פאט (,Kamphaeng Phet) כי היא נמצאת על הדרך מצ'אנג מאי לנקון סאון, בדרך לפגוש את סאנן. חבר תאילנדי מהערבה. קמפנג פאט, כיאות לעיר שאינה תיירותית כלל, גרמה לנו הנאה רבה. באתרי העתיקות היינו רק אנחנו והעורבים. הרגשנו לרגע כמו ב"משחקי הכס". (רק
החוויה מתעצמת כשאתה מטייל לבדך באתר עתיקות יפה. לרגע קל, אתה אפילו מסוגל לדמיין עצמך עובר לגור שם, בשקט הנהדר והשלו שבמקום. לא הרבה טורחים להגיע לפינות החמד הנסתרות של תאילנד ולדעתי הן מדהימות. הגענו ללון במלון ענקי ונטוש Phanomrungpuri – בדרך לפסטיבל הפילים בסורין אשר נמצאת בחבל איסאן. המלון בסגנון תאילנדי מיושן (אולי שיפצו
תצפית מהר פו-צ'י-פה הלונלי פלנט המליץ לנו מאוד להגיע להר פו-צ'י-פה. אז סמכנו עליו ונסענו לשם. יש כמה דרכים להגיע מצ'אנג ראי לצ'אנג מאי . הלונלי פלנט, בחר עבורנו את הדרך הארוכה יותר. נסענו קודם, כאמור, לתצפית בהר פו-צ'י-פה ומשם המשכנו בדרך הארוכה לצאנג מאי. כמה שעות יותר לא ממש מזיזות לנו. שהרי אנחנו אנשי הערבה
אם יש משהו שהוא אוהב, זה לנהוג ולא לטרוח ללכת ברגל. לפעמים זה גם מצליח לו בגדול. כמו שקרה לנו בדרייב-אין בסוקותאי : לסוקותאי, הגענו כאמור מפיצ'נלוק, בדרך 12 המהממת. במזל גדול מאוד, גילנו, כי ניתן לשלם כרטיס כניסה יומי לרכב ! (בנוסף כמובן למחיר הרגיל של הכניסה) . היה חם מאוד ולח, כצפוי בתאילנד