המבקר בקמבודיה אינו יכול להישאר אדיש מול השואה שהתחוללה לא מזמן במדינה המקסימה הזו. הסרט של אנג'לינה ג'ולי "First They Killed my Father" לקח אותי בחזרה לטיול הראשון שלנו בקמבודיה. שנת 2006.אחרי כמה שנים בהן רצינו לבקר בקמבודיה אבל חששנו. עזרנו אומץ ויצאנו למסע קצר ומרתק עם שני בנים צעירים.דלגנו לחלוטין על העיר פנום-פן. כל

מרוב מלונות - קשה לבחור. אבל בכל זאת, יש כמה דברים שיקלו עליכם לבחור

ספר שהוא טיול קסום

איך לעזאזל חשבנו שהחבילה בכלל תגיע?...

מקדש דילווארה בעיירת ההר מאונט אבו - עוצרים נשימה

את א'הר גילנו במקרה וטוב שכך. להיות באודיפור תמיד כיף ולא משנה כמה פעמים היינו קודם. עיר הודית מתוקה.אז כמו תמיד אצלנו, חיפשנו מקומות שטרם היינו בהם וכך מצאנו את א'הר אוסף נטוש של מצבות המושלים של אודיפור. האתר, קרוב מאוד לאודיפור. לאתר הסגור בשרשרת מחלידה ובריח, יש שומר, שמאוד שמח לפתוח לנו ולהרשות לנו להעיר

אודיפור, עיר מקסימה ברג'סטאן. תיירותית כהלכה ועל כן נוח לנו להיות בה באודיפור ביקרנו כמה פעמים, בשלושים השנים האחרונות. וכל פעם, התאהבנו מחדש. יחסית לעיר הודית, אודיפור עיר קטנה והליכלוך בה מועט. איזה כיף להיות תייר באודיפור. במיוחד כשיש ביכולתך ללון באחד מהמלונות המאוד מפנקים שבעיר. אז קבלו נא המלצות לגבי שני מלונות נהדרים. וכמו

קראו נא את הספר הזה: "הדרך הארוכה אל החוכמה" מאת יאן-פיליפ סנדקר בספר, אגדות עם בורמזיות, המאפשרות הבנה נכונה יותר, של המגוון האתני והאנושי הרחב של אנשי בורמה. אגדות תמימות של עם מקסים. וכמו חיי המקומיים, שאינן פשוטים כלל, במציאות הדלה של בורמה, כך גם האגדות. רובן, אינן מסתיימות בסוף טוב. מצחיק לקרוא את סיפור

תמיד כיף להגיע לחוף ים. אבל במקרה של וורקלה, אהבנו הכל פרט לחוף הים. אולי כי אנחנו, האוהבים את תאילנד וחופיה, קשה לנו ההשוואה. אולי כי הגענו לחוף היותר מקומי, הפחות מטיב עם תיירים. מחלון חדרינו במלון, המשכשך ממש במי הים. צפינו בהתרגשות בתהלוכות הרבות של הינדים השוטפים מעליהם את אפר מתיהם בממי חוף הים.