לואנג פראבנג – עיר בה ניתן להוריד הילוך וליהנות באיטיות מהשקט הירוק.
טיסה קצרה מבנגקוק ואנחנו בעולם מקביל הנקרא לואנג פראבנג. הזמן בלואנג פרבנג כמו קפא מלכת. הבתים בסיגנון קולוניאלי מזמן הכיבוש הצרפתי. הכל מאוד חמוד כזה: באזורי התיירותי, מסעדות רבות ובתי קפה בבתים יפים בעלי תריסי עץ ישנים. נהר המקונג כמו מחכה לכם שתבואו ליהנות מהפלגה לעת שקיעה. בתי מלון מסוגננים. שווקים מענינים, שוק לילה ומצעדי נזירים. הכל מאוד ציורי. ומחוץ לעיר, האטרקצייה הגדולה היא הטבע.
הירהורים שחשוב להרהר בהם לפני טיול בלאוס – חומר למחשבה:
- האמת, לא היינו מוכנים לכזו נחשלות. לא בגלל העם אלא בגלל הממשלה שאינה עושה כלל עבור האוכלוסייה. הזמן כאן קפא מלכת גם במובן הלא טוב. אין כבישים ראויים מחוץ לערים הגדולות כך שההתנידות קשה. אין כמעט בתי חולים וטיפול רפואי נאות. נאמר לנו, שבמקרים מסובכים, יש להתפנות לתאילנד. הבנתי, כי אם יקרה לנו חס וחלילה משהו, כאשר נהיה רחוקים בתוך המדינה. באזור שבו הדרכים אינם עבירות ממש, כמו במרבית המקומות בלאוס, התקף לב, עשוי להיות קטלני. תאונת דרכים… בקיצור, פעם ראשונה שנבהלתי מטיול באזור כזה והבטחתי לעצמי, שלא עוד. בגיל הזהב. יתכן וביטוח אקסטרים וחילוץ, יכולים להבטיח מעט שקט נפשי, אבל עם זאת, קשה לי לדמיין שיש מסוק חילוץ בארץ זו.
- אנחנו הגענו ללאוס ביוני, בעונת הגשמים. תקופה הנחשבת לחלשה ביותר מבחינת עומס תיירותי. יש יתרון בעונה זו. מחירי המלונות נמוכים. אין כמעט תיירים. נחמד יותר לטייל כך. מצד שני, חם מאוד ולח עם אפשרות לגשמים עזים ושיטפונות. למזלנו, לא קרה לנו. כי לחשב מסלול נסיעה בדרכים הלא עבירות של לאוס, בעת גשם, נשמע דמיוני מדי…
טיסה וכניסה ללאוס
הגענו בטיסה של חברת איר אסיה מבנגקוק. הטיסה עלתה כ-150 דולר. יתכן ולו היינו מזמינים זמן רב לפני מועד הטיסה, היינו מוצאים תעריפים זולים יותר. אבל כאלה אנחנו. מחליטים מהיום למחר.
שדה התעופה קטנטן. מהמטוס יורדים והולכים ברגל ל"טרמינל".
אהבתי, שליד המטוס, הם מציעים לקחת מטריה – שימשייה לשימוש עד הטרמינל.
ויזה והחלפת כספים
בכניסה ללאוס מקבלים ויזה של 30 ימים. עבור הויזה אתם נדרשים לשלם 40 דולר לאדם. (נכון ליוני 25) ולהוסיף דולר אחד דמי טיפול. יש להגיע עם תמונת פספורט או להוסיף עוד דולר עבור סריקה והדפסה. ויש למלא טפסי הגירה. (שני טפסים: אחד מקבלים כבר במטוס והשני מתייחס רק לויזה). בין יתר הפרטים שהם מבקשים כי תמלאו, יש לציין טיסה יוצאת ומקום לינה בלאוס.
אפשר לשלם בדולרים, אירו, באט תאילנדי או כסף מקומי. (קיפ לאוסי). בגדול, בלאוס ניתן לשלם בכל סוגי המטבעות הנ"ל.
יש אפשרות להחליף כסף בשדה התעופה ויש גם חלפנים במרכז העיר.
נסיעה משדה התעופה לעיר:
למלון נסענו במיניואן עם נוסעים נוספים בעלות נמוכה. אין צורך במונית אישית.
מלון Maison Dalabua
בחרנו לישון במלון Maison Dalabua שהומלץ מאוד באתרים השונים וזכינו בגדול. מחיר צנוע יחסית למלון בעל שלושה כוכבים בלבד אבל בדירוג האישי שלי, היה מגיע לו לפחות ארבעה כוכבים! המלון קרוב למרכז העיר (הליכה קצרה ברגל). טובל בגנים מקסימים, צמחייה טרופית עשירה ובריכות נופרי מים מדהימות. החדר עצמו נוח בעיצוב מודרני וינטג' והמיטות נוחות והמקלחת בעלת זרם מטורף… וצוות המלון, אחד המקסימים ביותר, בהם נתקלנו. דוברי אנגלית טובה, נותנים שירות מעולה ומתוקים כולם. ארוחת בקר טובה. טבעונים – יש מנת פטריות בהזמנה מיוחדת עבורכם.
ד"ש חם מאיתנו לעובדת הקבלה המקסימה – Vamh
תהלוכות נזירים עם בוא השחר
נראה כי האטרציה המרכזית של העיר, פרט למסעדות ובתי הקפה היפים, היא תהלוכת הנזירים השכם בבוקר.
לצורך כך, צריך להתעורר מוקדם. כי בערך בשעה חמש וחצי בבקר, עם זריחה. יוצאים הנזירים לאסוף אוכל מידי המאמינים. הנ"ל התפתח לממד תיירותי: לאורך הכביש הראשי, מוצבים כיסאות קטנים על המדרכות. נשים עומדות לידם בדוכנים קטנים, עליהם מונחות מנחות לנזירים. אורז דביק וחטיפים שונים המוצעים למכירה.
אותנו תפסה אישה נמרצת ופשוט הושיבה אותנו על הכיסאות ופקדה עלי לחלק מזון לנזירים.
קצת התביישתי לחלק להם אורז דביק בידיי החשופות. הנזירים עברו בזריזות ואספו במהירות את המנחות.
לאן כבר הם ממהרים? חשבתי בליבי. הרי הם נזירים…
הרחוב התמלא בגווני הכתום: נזירים זקנים ועד נזירים ילדים ממש, מלאו את הרחובות.
מדוע בגדי הנזירים בגווני כתום? תהיתי כהרגלי. דוקטור גוגל סיפק את התשובה: הצבע הכתום מסמל צניעות וטוהר (טוהר האש הכתומה). מסווה כתמים ישנים, לוכד פחות חום. בדי הכותנה הצנועים, נצבעים בצבעים טבעיים של כורכום. והם גם כדוגמת לבוש הבודהה. ובכללי, הם יוצרים אחידות וזיהוי של הנזירים.
הייתי קצת נבוכה מהמעמד. הנזירים שהפכו לאטרקצייה. נראה לי קצת לא מכבד. אבל הלו… גם נזירים צריכים לאכול.
שוק בוקר בלואנג פרבנג
הנזירים עברו בזריזות. היו כלא היו. כנראה מיהרו לעבודת הקודש. הרגליים הובילו אותנו לשוק סמוך. על האדמה, נפרסו דוכנים. רוכלים מכרו ירקות, מגוונים מיני מזונות ושתייה. סגנוני.
מה אפשר לקנות בשוק הבוקר? מאכלים שונים, ירקות ומצרכים שונים. מיץ טרי סחוט במקום. ממתקים מקומיים. דבש ופטריות מרפא… סלי אידוי מסורתיים לאורז.
מסעדות ואוכל טעים בעיר לואנג פרבנג
מרכז העיר מלא במסעדות מסוגים שונים. מסעדות המגישות אוכל מקומי, הודי, סרילנקי ומסעדות צרפתיות מפונפנות, כיאה לעבר הקולינרי- צרפתי של לאוס. בתי קפה ובהם עוגות מפתות. דגמנו אחדות מהמסעדות:
Tamarind
מסעדה מדוגמת לאוכל מקומי סטייל גורמה, המגיע בצלחת מדוגמת עם הסברים. לא זול אבל טעים ומעניין. יש להזמין מראש מקומות. יש בתפריט מנות טבעוניות.
Gaspard
Gaspard מסעדה צרפתית בתוך בית מקסים. מחירים יקרים. אוכל צרפתי טעים. יש מענה לצמחונים.
Fathima Indian
Fathima Indian מסעדה הודית על גדת המקונג. אמנם צריך להמתין זמן מה עד הגעת המנות, אך האוכל ממש טעים והמחיר מצחיק. מומלץ בחום ויש כמובן אוכל טבעוני וצמחוני.
איך מתניידים בעיר ומחוץ לעיר?
בתוך העיר ניתן להעזר בשרותי "טוקטוק". מחיר נסיעה, אם משווים לבנגקוק, גבוה יותר. כ-60 קיפ לנסיעה קצרה במרכז העיר. ניתן גם לשכור רכב קטן להתניידות בתוך העיר. לא ניסינו.
לנסיעה לאטרקציות מחוץ לעיר, נעזרנו בשירותי נהג עם רכב. תחילה סברנו שנשכור רכב, וניסע עצמאית. זה לא קרה ומזל שכך. כי הדרכים מחוץ לעיר, משובשות וגרועות מאוד וככל שמתרחקים מהעיר, הדרכים הופכות בלתי סבירות בעליל. למעשה הדרכים ברובם הם כבישים הרוסים, מלאי בורות. קשים למעבר ועמוסים בצורה מטורפת במשאיות המעבירות סחורות מלאוס לסין. כלומר דרך של פחות ממאה ק"מ לקחה לנו כארבע וחצי שעות…
המלצה על נהג חמוד שבנוסף לנהיגה גם ידע לספר (באנגלית טובה) ולהדריך .הסיע אותנו בטיולים מחוץ לעיר וצ'יפר אחד מאיתנו בדייג בנהר הסמוך. Anousack Chanthavong +8562056699644 [email protected]
Kuang Si Waterfall
יעד פופולרי עמוס ביותר, שנמצא בקרבת לואנג פרבנג ומהווה אחת האטרקציות המרכזיות באזור: Kuang Si Waterfall. כניסה בתשלום. מקום מסודר ענק. יש שאטל מהחנייה לאזור המפלים. השבילים והברכות עמוסים במבקרים. עדיף להגיע מוקדם בבוקר או מאוחר אחר הצהרים על מנת להמנע מהעומס. ועדין, גם אז, השבילים יהיו די עמוסים מטיילים. המים קפואים! ויש דגים המתנפלים בהתהלבות יתרה על כל חלקת עור חשופה… אבל המקום יפיפה. הברכות בצבע טורקיז. והטבילה מרעננת. בנוסף יש במקום שמורת דובים.
Pak Ou Caves
כדי להגיע למערות Pak Ou Caves, תחילה יש לחצות את נהר ה"או" בסירה קטנה. (תשלום של 15 אלף קיפ לאדם). כדאי לדעת לשחות, כי אין חגורות הצלה בסירה.
עד כאן סבבה לגמרי. ואז מתחיל הטיפוס למערות:
למערה הראשונה יש לעלות בגרם מדרגות מהזן המעייף. מדרגות מאוד לא תיקניות ויש צורך לפסוע פסיעות ענק.
מגיעים. הזקנות היושבות בכניסה למערה, מאלצות אותנו במבט מצמית לקנות זר פרחים כמנחה לאלים. קטע די מביך, כי אינך יודע כמה כסף יש לשלשל לתרומה. הכסף המקומי מגיע בשטרות ענק של אלפי, מאות אלפי ומליוני קיפ. אבל לפי הפרצוף הלא מרוצה של הזקנות, הבנו שיש לשלשל עוד כמה אלפי קיפ. הכל על מנת לפייס את האלים ואותן.
במערה הראשונה: Tham Ting יש אוסף פסלי בודהה קטנים וגדולים. חביב. לא נפלנו… אפשר להבחין גם בראש בודהה שוכב וישן באפלולית המערה.
אחד מאיתנו ביקש להסתפק במערה הזו. וטען כי לפי מה שראינו, מה כבר יכול לחכות לנו במערה השנייה, אליה נצטרך לטרוח ולטפס. להזיע בלחות הנוראית של לאוס ואז להתאכזב?
אחת מאיתנו פחדה להחמיץ ושיכנעה את עצמה ואת זה שאיתה, להתעלם מתחושת הבטן ולטפס…
אחרי גלוני זיעה, הצלחנו להגיע למערה השנייה: Tham Theung
איך סבא שלי האהוב היה אומר, "נו מילא"…
הנזירים שרו תפילות והיו מעט רגעי חסד, כך שהצטרפתי בליבי בתפילת-תחינה לאל הכל יכול של כולנו, שייסים את המלחמה הנוראה ושיחזיר את כל החטופים.
נותרה הירידה: יורדים בזהירות. נהנים ממראות הנהר הבוצי, בו מתערבבים צבעי המים. שום בריזה משום ים, לא הגיעה לצנן ולייבש את נהרות הזיעה הרבים שזרמו במורדות גופינו.
טיפ: אם אתם רוצים ממש להתפעל ממערה ובה אלפי בודהות מוזהבות אולי שווה להגיע לבורמה (מינאמר) כאשר ישובו לשם ימים שקטים ולטייל במערת פינדאיה.
Green Jungle Park
אין הרבה אטרציות בסביבת לואנג פרבנג. אזי Green Jungle Park היא אטרקציה די בינונית ולמרות זאת הגענו לשם. על מנת לגלות את הבינוניות. כניסה עולה 50 אלף קיפ לאדם.
למען האמת, אם אתם מטיילים עם ילדים, הרי המקום עשוי להיות מאוד אטרקטיבי, כי יש שם פעילות אקסטרים של אומגות בצמרות העצים שנראתה מבטיחה.
בעצם מה שכן היה אטרקטיבי ביותר היה השיט במעבורת שחצה את הנהר.
ומה היה לנו ב- Green Jungle Park?
יש מתקני אומגות בצמרות העצים. נראה מאתגר למדי. ויש מפל מאוד גבוה שיורד מההר.
יש גם גינת פרחים עונתית גדולה ובה הופעות פולקלור של שבטים מקומיים. מאמינה שבעונת הפריחה זה מאוד מרשים.
המסע ל- Nong Khiaw
לכאורה Nong Khiaw מרוחקת מלואנג פרבנג כ- 140 ק"מ. כמעט כמו המרחק בין הערבה לאילת, שאנחנו גומעים בשעה וחצי… רק שללאוס יש קצב משלה. לפני ההגעה ללאוס, בשלב התיכנון, היו לנו תחילה מחשבות על שכירת רכב ונהיגה עצמאית. איזה מזל היה שזה לא קרה. הבנו זאת מיד כאשר התחלנו בנסיעה והכביש למעשה כמו נעלם בהרבה מאוד מקומות. מצאנו עצמנו נוסעים, בנסיעה איטית בדרכים חרושות עמוק. מתמודדים עם תנועת משאיות כבדות… כיף.
אז אחרי שהבנו מהם כבישים בינעירוניים בלאוס, המשכנו בדרך. הנופים לא אחרו להגיע:
עצרנו בשוק מקומי עד מאוד וקנינו מעט פרי לדרך הארוכה.
והופ הגענו… (אחרי כארבע שעות נסיעה מטלטלות מלואנג פרבנג).
שני צבעים בנהר נראים בבירור. מפגש בין מי המקונג הבוצי למים הירוקים של נהר Nam Ou.
Maison De Nong Khiaw Resort
מכיוון שהיינו מחוץ לעונת התיירות, לא טרחנו להזמין מלון מראש. אלא פשוט הגענו למלון.
הדרך למלון Maison De Nong Khiaw Resort היא כצפוי, דרך עפר שלא נראה סופה. ופתאום נראה המלון שהיה
נטוע במדרון מול הנהר. ירדנו במדרגות הרבות, כדי לגלות כי הקבלה נמצאת למטה… הנוף היה מהמם. החדר הצבעוני היה חביב. לו היו משקיעים בחדר הרחצה קצת יותר, היה מלון זה הופך לפנינה. אבל גם כמות שהוא הוא מדהים בשל המיקום והאווירה וגם בשל צוות העובדים המקסים.
אחד מאיתנו גם היה שמח למעלית… השנייה מאיתנו, לקחה את זה כאילו תרגול כושר, שכבר אינה מבצעת קרוב לשנה.
המרפסת מול הנוף המהמם. דממה… פרפרים בגודל של ציפורים מרפרפים מעל הפרחים הכתומים. בריכת שחייה פסטורלית. מדרגות אל הנהר, שיהיו שימושיות ביום שלמחרת. פשוט Wow!
היה מדהים להשכים קום ולצאת למרפסת. פסגות ההר מעוטרות בכתרי עננים.
הפלגה לכפר Muang Ngoy
קמנו לבוקר יפה זה. צופים בעננים הגולשים מההרים. ואז, גלישה מסוג אחר, גלישה בטלפון הנייד, הנחיתה אותנו למציאות קשה. מלחמה עם איראן. הדמעות עלו. המחשבות קשות. הנוף הפסיק להיות מנחם.
הנשימה נעתקה אבל הזמן לא עצר מלכת. הטיול המשיך כמתוכנן. נפגשנו בירכתי המלון, במזח והחלנו להפליג לכפר הנידח Muang Ngoy.
אמנם חיכינו להפלגה זו, שאמורה להיות פנינת הטיול. אולם מצב הרוח היה קשה. הדמעות איימו לפרוץ מעיני וגם פרצו. המחשבות על מה שיקרה, קילקלו את ההנאה מהמראות היפים. המקומיים בודאי שמעולם לא נתקלו בתופעה מטרידה כמו שהייתי אני. יושבת בסירה, עגומה. לא מתמסרת למראות.
ובכל זאת, משתפת אתכם במעט התמונות שכן צולמו.
מרחוק הבחנו באנשים מחפשים זהב בנהר.
הכפר Muang Ngoy מנותק מסביבתו הגישה אליו בעיקר בהפלגה. מאוד ציורי. הרחוב הראשי גדוש בבתים שווים הצצה. גדושים במסעדות ובתי קפה. סדנאות מלאכת יד. מזכיר את דרמסלה? מכאן גם ניתן לצאת לטרקים בסביבה הציורית. אנחנו הסתפקנו בהצצה קצרה בכפר וחזרה למלון ב-Nong Khiaw. מה שהתאים למצב הרוח הלאומי. לצערנו.
כבר בהתחלה היתה תזכורת עצובה ל"מלחמה שלא היתה" בלאוס. הפצצות האמריקאיות שהחטיאו את המטרות בויטנאם והגיעו אפילו לכפר נידח, הררי זה.
הפלגנו בחזרה למלון ב- Nong Khiaw. המראות היו יפים גם בדרך חזרה.
Ban Pha Toke Community Museum
מרחוק זה נראה כמו מבנה פסטורלי של מוזיאון כפרי על רקע ההרים. אבל מבפנים התכולה זעקה. כמה אירוני להיות במוזיאון על מלחמה עלומה כביכול, במקום נידח, כאשר מלחמה מתרגשת עכשיו בארצי.
מכתש הפצצה
ולמחרת חזרנו לעיר לואנג פרבנג. ימים עצובים של מלחמה באיראן, מתובלים בנוף לאוסי מהמם. אנשים חמודים ועננים גולשים לנהר.
khop chai לך לואנג פרבנג. היית נעימה לנו. נגיע שוב בימים שקטים מאלה.
לואנג פרבנג לאוס יוני 2025 – זמן מלחמה באיראן: העם כלביא