סעפ"ש לפני הטיסה לסיאול ואחריה

לפני הטיסה, בדלפקי צ'ק אין בנתב"ג תתבקשו להראות את K-ETA : שזו הויזה און ליין שתרכשו מבעוד מועד, בתהליף פשוט וקצר ובעלות סימלית.  ולכן בעצם, למרבית התיסכול, לא קיבלתם בורדינג קארד, כאשר עשיתם צ'ק אין מהמחשב בבית ויש לעמוד בתור לדלפקי החברה. (נכון לספטמבר 22)

טיסה עם האמיריות, הביאה אותנו לדובאי. משם לאחר כשלוש שעות, המראנו לסיאול. 

בשדה התעופה של דובאי, בד"כ יש צורך להחליף טרמינל. בדקו בלוח הטיסות היוצאות את דלפקי הבידוק לטיסה לסיאול ועיקבו אחרי השלטים. הכל משולט היטב, כך שללא בעיה תאתרו את הדרך אליהם. במקרה שלנו, כוונו למעליות עצומות היורדות למטה, אל רציף הרכבת הפנימית. נסיעה קצרה ברכבת ואז שוב עלייה במעליות לטרמינל. שם נמצאים דלפקי הטיסה שתמריא לסיאול. 
הטרמינל ההומה גדוש במסעדות וחנויות דיוטי-פרי . יש תאי עישון רבים. (הגענו לפנות בקר, והכל היה פתוח, בניגוד להמראה מסיאול בלילה, שם, למרבית התיסכול הכל היה סגור פרט לדוכן של סטארבקס).
בהתרשמות הפרטית שלנו: מחירי האוכל בטרמינל בדובאי, היו יקרים יחסית. 

בהגעה לשדה התעופה של סיאול – Incheon airport יש להראות את ה- Q-code המפורסם, שמלאתם מראש. אם שכחתם, תיכנסו לתור של אלה שלא מלאו וקצת תתעכבו יותר. 

את כרטיס הרכבות המפורסם: T-money רכשנו בתחנת הרכבת בשדה התעופה. מחיר כרטיס שאינו מעוצב – 4000 וון. ניתן לקבל עליו החזר, אם תזכרו לעשות זאת ותמצאו את המכשיר המתאים.