אהבנו מאוד את מקדש שווה דגון הנוצץ והשווה ביותר ביאנגון בורמה.
שווה מאוד לבקר במקדש שווה דגון
שווה מאוד לבקר במקדש שווה דגון
מקדש דילווארה בעיירת ההר מאונט אבו - עוצרים נשימה
מצטרפים לטקס השכבת האלה מינקשי במקדש העצום של העיר מדוראי. נכנסים למקדש מאחד השערים הרבים (רצוי לבדוק מראש, עד איזו שעה פתוח השער) וזה די מאתגר לזכור מהיכן נכנסים, על מנת לזכור מהיכן לצאת ולו רק בלבד לאסוף את נעליכם, אשר הפקדתם בכניסה למקדש…הטקס עליז ומרובה רעש, קטורת ומשתתפים. תבדקו מראש את שעת תחילת הטקס
לא רבים מגיעם לעתיקות קפנג פאט. איזה כיף היה לנו. מודה, שקפצנו לקמפנג פאט (,Kamphaeng Phet) כי היא נמצאת על הדרך מצ'אנג מאי לנקון סאון, בדרך לפגוש את סאנן. חבר תאילנדי מהערבה. קמפנג פאט, כיאות לעיר שאינה תיירותית כלל, גרמה לנו הנאה רבה. באתרי העתיקות היינו רק אנחנו והעורבים. הרגשנו לרגע כמו ב"משחקי הכס". (רק
החוויה מתעצמת כשאתה מטייל לבדך באתר עתיקות יפה. לרגע קל, אתה אפילו מסוגל לדמיין עצמך עובר לגור שם, בשקט הנהדר והשלו שבמקום. לא הרבה טורחים להגיע לפינות החמד הנסתרות של תאילנד ולדעתי הן מדהימות. הגענו ללון במלון ענקי ונטוש Phanomrungpuri – בדרך לפסטיבל הפילים בסורין אשר נמצאת בחבל איסאן. המלון בסגנון תאילנדי מיושן (אולי שיפצו
על פסטיבל הפילים בסורין: הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים. אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט
אם יש משהו שהוא אוהב, זה לנהוג ולא לטרוח ללכת ברגל. לפעמים זה גם מצליח לו בגדול. כמו שקרה לנו בדרייב-אין בסוקותאי : לסוקותאי, הגענו כאמור מפיצ'נלוק, בדרך 12 המהממת. במזל גדול מאוד, גילנו, כי ניתן לשלם כרטיס כניסה יומי לרכב ! (בנוסף כמובן למחיר הרגיל של הכניסה) . היה חם מאוד ולח, כצפוי בתאילנד