יומן מסע

אין מילים לתאר את היופי הזה מטיילים לאורך מפרץ בנגקוק – נובמבר 2017

כבר שבוע שאנחנו מטיילים לאורך מפרץ בנגקוק.שוב ושוב מתאחסנים במלונות מדהימים וריקים מאדם. רק אנחנו והצוות. מגניב ומקסים מצד אחד. (כנראה שאנחנו ממש מחוץ למסלול. מחוץ לעונה).  אך מצד שני, אני מקווה כי התאילנדים החביבים, אנשי צוותי המלונות הריקים, זוכים לקבל משכורות, למרות המלונות הריקים. אנחנו  בהחלט שמחים לתרום את חלקנו במאמץ.המלון בעיצוב מסורתי. הגינה

כאשר הגשם "מיטפטף" בחוף הים, בתאילנד מתעוררים לבקר אפור וגשום סביב לנו צמחייה טרופית, יפיפייה ושטופת גשם. על כן היא נקראת – טרופית. אני נזכרת בצמחי הגינה שלי בביתי, במדבר ומעריצה אותם עוד יותר, על יכולת הישרדותם באקלים הקיצוני של הערבה כיף להיות צמח בתאילנד הטרופית, הגשומה! גשם, כשאתה בתאילנד. בעיקר אם אתה בקטע של

אמר לי, זה שנוהג עבורי כבר יותר משלושים שנים: "וזה מה שאני אוהב. לנסוע בנופים היפים הללו. לעצור מדי פעם באיזו מסעדה ולאכול מטעם מקומי. (בתקווה שימצא עבורי, הצמחונית, משהו טעים גם) ולמרות שלפעמים, התענוג מהאוכל קצר וכהרף עין, הוא עוזב את הגוף, עדין שווה כל ביס". אם זה מה שהוא אוהב. גם אני אוהבת.

מטעי דקלי השמן

הגענו בנגקוקה. זה שאיתי מתחיל להיות עצבני מעט ולחוץ. אוהב את בנגקוק וגם שונא: אוהב לדגום את מיטב המאכלים, שונא את הקילומטרים הארוכים ברגל. אוהב את האווירה. שונא את הקניות. אוהב את השווקים הרבים, שונא חיפוש אחר מתנות. בקיצור, אם לצטט : "בנגקוק זה כבר לא חופשה. זו עבודה .." נובמבר 2017

יעד נפלא לחופשה עם ילדים

הזמן טס. ואיזה כיף לשמור על חברים באותה הפוזה, גם אחרי 30 שנים… ומה שמתבקש זה לקבוע צילום נוסף בשנת 2045 ולקוות שנמשיך להיות גמישים לישיבה מזרחית…חחחחחח